תהלים כב:יז

טענת הרבנים האנטי-מיסיונרים:

תהלים כב:יז:

“כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי.”

פרשנות נכונה של פסוק זה בתנ”ך היא: “הם הקיפו את ידיי ואת רגליי כמו אריה”. פירוש המילה כארי היא בבירור “כמו אריה” כפי שניתן לראות לפי השימוש של המילה גם בישעיהו לח:יג. דוד, בהיותו נרדף על ידי אויביו, לעיתים קרובות מכנה אותם “אריות” (ראה תהלים ז, יז). אך, בעוד שפסוק זה הוצא מהקשרו בכדי לרמוז על ישוע, מתרגמים שונים לשפה האנגלית תרגמו את הפסוק כך: “דקרו את ידיי ואת רגליי”. תרגום זה מכוון לגרום לקורא לחשוב על ישוע.

תגובת הדבר:

זהו מצב בו אל לנו להיות מוסחים מן העיקר, שהוא המסר של המזמור, על ידי התפל, שהוא המאמץ להגן על התרגום. אנו יכולים להכנס לכל הפרטים הדיקדוקיים של המילה “כארי”, ולהתווכח האם המילה היא שם עצם בתוספת מילת יחס “כ”, הנושאת את המשמעות של “כמו אריה”, או שמא מדובר בשרש כ.ר.ה ובצורה יוצאת דופן עם “א” האמצעית שמשמעותה “דקרו” [1]. תרגום השבעים (תרגום התנ”ך ליוונית בידי שבעים רבנים שנעשה במאה השלישית לפני הספירה), תרגם מילה זו כדקרו כלומר הובן שמדובר בשרש כ.ר.ה. שורש זה מופיע גם בתהילים מ:ז.

אך אנחנו לא חייבים לעשות זאת מהסיבה הפשוטה שלא משנה איזה משתי המשמעויות בוחרים לאמץ משמעות הטקסט לא משתנה. שתי האפשרויות מקובלות. אין בעיה לקבל את המשמעות “כמו אריה”. אין פה שום עיוות של הטקסט. טענה זו אינה משמעותית, זוהי פשוט דוגמה נוספת לפילפול.

הנה ציטוט מפרשנות נוצרית שמרנית על תנ”ך. הפרשן מזהה את הסוגיה ומקבל את שני העמדות כסבירות:

“המילים “כארי ידי ורגלי” מתארות באופן מטאפורי קריעה שכזו כקריעה שנעשתה על ידי חיות. כמובן שבברית החדשה, מילים אלו ביחס לישוע הינם בעלי משמעות רבה יותר (ראה לוקס כד:40-39).”[2]

אנו מכירים בעובדה שתרגום נוצרי ינטה לכיוון “דקר” (New International Version, New American Standard Bible, Revised Standard Version, American Standard Version, and KJV). ותרגום יהודי ינטה לכיוון “כמו אריה”
(Jewish Publication Society). תרגום השבעים משתמש במילה שמשמעותה “לחפור תעלה או כור”. זה תיאור מאוד גרפי, לא? לכולנו יש את הנטיות התיאולוגיות שלנו. יחד עם זאת, אמינות הטקסט אינה ניפגמת אם אנו נוקטים בהחלטה של תרגום אפשרי, שניתן להגן עליו ושתואם את ההקשר. שני האפשריות מפיקות תוצאה זאת בדיוק. אך מילה זו היא רק פרט אחד קטן מהמסר הכללי של המזמור עצמו.

ההפצרה מהקורא תהיה לשקול את המסר של המזמור כולו ולא להתמקד על מילה אחת שמתאימה בין אם היא נשמעת לכאן או לכאן. אל תעשו הר מערימות החול של החפרפרת. זהו משחק מילים שנועד בכוונה לגרום לקורא לחשוב על חפירת כור ודקירה? גם פרשנות זו היא אפשרות סבירה. ישוע ציטט את תהילים כב במהלך צליבתו (מתי כז:46, מרקוס טו:34). זה בעצם מה שמושך את תשומת ליבנו למזמור כולו. למעשה, תהילים כב:טו מעולם אינו מצוטט בברית החדשה. המחברים היהודים של הבשורות ראו הקבלות מדויקות רבות בין המזמור לצליבתו של ישוע. כמו כן, חז”ל בילקוט ראו הקשרים משיחיים בפסוקים ח ו-טו.

אחד מההקשרים האלו נמצא בפסוק “כארי ידי ורגלי”. זה לא משנה כלל באיזה אופן אנו מפרשים את המילה כארי (כשם עצם או כפועל). העובדה הפשוטה היא שכפות הידיים והרגליים נפצעו. הפרוש “כמו אריה” הוא פרוש טוב בגלל הדימויים של בעלי החיים הנימצאים לאורך המזמור. אם אריה ינשך את הידיים או הרגליים של קורבנו, הניבים גדולים של האריה ידקרו (יכרו חורים) את הידיים או הרגליים של הקורבן בדיוק כמו מסמר רומי גדול. העובדה כי תהילים כב נחשב למזמור משיחי מעוגנת היטב בכתבי רבנים.

ד”ר מייקל בראון מסכם השקפה זו בספרו “מענה להתנגדויות יהודיות לישוע”, “Answering Jewish Objections to Jesus” כרך ג’, עמודים 118, 122-121 (באנגלית):

רש”י מסביר פסוק כז עם הערה על זמן גאולתינו בימי משיחנו, ואז מפרש פסוקים כח-ל עם התייחסות לגויים הפונים אל א-להים, באחרית הימים, ובעת יום הדין הסופי.

 

“פסיקתא רבתי, המדרש המפורסם בן המאה השמינית, שם כמה מילים ממזמור זה על שפתיו של המשיח הסובל (הנקרא אפרים, אך מזוהה עם בן דוד), בצטטו את תהילים כב:ח, יג, יד ו-טו בהקשר של המשיח הסובל. למעשה, המדרש קובע במפורש כי “היה זה בגלל החוויה הקשה של בן דוד, שדוד בכה ואמר “יבש כחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר-מות תשפתני.” (תהלים כב:טז). קלטתם את זה? על פי הדרשה הרבנית המכובדת הזו, דוד תיאר את הסבל של המשיח בתהילים כב!

 

באו נבחן את הטקסט המלא:

 

“שבוע שבן דוד בא בה מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפפה קומתו (והיה) [והוא] צועק ובוכה ועולה קולו למרום. אמר לפניו רבונו של עולם כמה יהא כוחי וכמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהיו איבריי. לא בשר ודם אני.

 

על אותה השעה היה דוד בוכה ואומר יבש כרס כחי [וגו’] (תהילים כב:טז). באותה השעה אמר לו הקדוש ברוך הוא אפרים משיח צדקי כבר קיבלת עליך מששת ימי בראשית. עכשיו יהא צער שלך כצער שלי.”

 

“באותה השעה אמר לפניו רבונו של עולם עכשיו נתיישבה דעתי דיו לעבד
שיהא כרבו.” פסיקתא רבתי לו:יד-טז.[3]

 

הוא אף לימד שבחודש ניסן יקומו אבותינו ויאמרו אל המשיח: “אפרים משיח צדקנו, אף על פי שאנו אבותיך, אתה גדול ממנו. מפני שסבלת עוונות בנינו. ועברו עליך מדות קשות שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים. והיית שחוק ולעג באומות העולם בשביל ישראל. וישבת בחושך ואפילה ועיניך לא ראו אור. וצפד עורך על עצמך וגופך יבש היה כעץ. ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרם [תהילים כב:טז] כל אילו מפני עונות בנינו.” פסיקתא רבתי לז:ב.[4]

 

“שנאמר הבן יקיר לי אפרים…המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה’ (ירמיה לא:כ) למה רחם ארחמנו שני פעמים רחמים. אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים. שבכל יום ויום היו אומות העולם מחרקין שיניהם ומרמזים בעיניהם ומנענעים בראשיהם ומפטירים בשפתותיהם שנאמר כל רואי ילעיגו לי בשפה יניעו ראש (תהילים כב:ח) יבש כחרס כחי ולשוני מודבק מלקוחי ולעפר מות תשפתני (תהילים כב:טז). ושואגים עליו כאריות שנאמר פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג כמים נשפכתי התפרדו כל עצמותי היה ליבי כדונג נמס בתוך מעי (תהילים כב:יד-טו).” פסיקתא רבתי לז:ד-ה.[5]

 

“באשר לתהילים כב:יז, כמעט בכל כתבי היד הסטנדרטים של ימי הביניים (המכונים כתבי המסורה) כתוב “כארי ידי ורגלי”. “על פי רש”י המשמעות היא “כאילו הם מדוכאים בפי ארי”, בעוד שפרשנות מצודת דוד היא: “ישברו יד י ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו”. לפיכך, הדימוי ברור: אריות אלא אינם מלקקים את הידים והרגלים אלא קורעים לתוכם![6] בהתחשב בשפה המטפורית של הפסוקים הסמוכים (ראה פסוקים יג-כב), זו תמונה חדה של אריות טורפים המתארת באופן גרפי את הייסורים והכאב הגופני הגדול של הסובל. האם זה סותר באיזשהו אופן את התמונה של קורבן הנצלב, עצמותיו יצאו ממקומן, הסובבים לו לועגים ומפטירים לו, בגדיו הוסרו ממנו וחולקו בין אויביו, רגליו וידיו קרועים מהמסמרים, וגופו תלוי על עץ חתוך?[7]

 

“למעשה, תרגום השבעים, התרגום היהודי העתיק ביותר של התנ”ך ליוונית, הוא הראשון שתירגם את הפסוק “כארי ידי ורגלי” כ: “דקרו את ידיי ואת רגליי”(בשימוש הפועל היווני oruxan), ואחריו התרגום הסורי שתים או שלוש מאות מאוחר יותר (בשימוש המילה baz’u). בנוסף לזאת בעותק העתיק ביותר למזמור כב שקיים בידינו היום (ממגילות ים המלח, שנכתבו במאה הקודמת לישוע) כתוב “כארו” (לא “כארי”), [8]. קריאה של כתריסר כתבי יד בנוסח המסורה מתקופת ימי בניים הנחשבים לכתבי יד אמינים בקרב היהודים מראה שוב שהמילה “כארי” (המופיעה כמעט בכל כתבי המסורה) כתובה באלו כ-“כארו” או כ-“כרו” [9]. (חכמים יהודים מאמינים שמילה זו משמעה “לחפור” או “לנקב”); אם כן התרגום היהודי העתיק ביותר שיש לנו היום (תרגום השבעים) תרגם את המילה כדקרו. כתבי היד היהודים העתיקים ביותר (ממגילות ים המלח) מכילים את המילה “כארו” ולא “כארי”; ומספר כתבי יד המסורה מכילים את המילה “כארו” ולא “כארי”. לא מדובר כאן בהמצאה נוצרית.”[10]

הרבנים האנטי-מיסיונרים מנסים לגרום לאנשים להאמין שהתרגומים הנוצריים של תהילים כב:יז מכילים רמזים והמצאות מכוונות שמטרתם לגרום לקורא לחשוב על ישוע. לעומת זאת, אנו מאמינים שכאשר הראיות נבחנות לא ניתן למצוא שום המצאות או רמזים מכוונים. אנו מודה בפה מלא שתהילים כב:יז, והמזמור כולו לצורך העניין, בהחלט גורם לקורא לחשוב על ישוע. למה? כי הוא, משיח ישראל, שמילא בדיוק את כל שנובא מראש על צליבתו. אין פה שיבוש של טקסט, אלא רק ההתגלות א-לוהית נפלאה.

  1. ^ Harris, R. Laird, Archer Gleason L., Waltke, Bruce M, Eds., Theological Wordbook of the Old Testament, (Chicago, IL: Moody Press) 1980
  2. ^ Walvoord, John F., and Zuck, Roy B., The Bible Knowledge Commentary, (Wheaton, Illinois: Scripture Press Publications, Inc., 1983, 1985), Logos Research Systems Electronic Edition
  3. ^ From the standard translation of William G. Braude, Pesikta Rabbiti: Homiletical Discourses for Festal Days and Special Sabbaths, 2 vols. (New Haven: Yale, 1968), pp. 680-81
  4. ^ Ibid., pp. 685-86
  5. ^ Ibid., 686-87. All of these citations can be found in the useful Internet article on Psalm 22 found on http://www.messianicart.com/chazak/ps22.htm.
  6. ^ It should be noted that the reading ka’ari, “like a lion”, is not without problems, since there is no verb in this clause. In other words, the Hebrew literally reads, “like a lion my hands and feet,” necessitating the addition of the words “they are at” in most contemporary Jewish translations. Thus, the NJPSV translates, “Like lions [they maul] my hands and feet” (with reference to Rashi and Isaiah 38:13 in the footnote). Cf. Rozenberg and Zlotowitz, The Book of Psalms, 122, 127. Stone translates, “Like [the prey of] a lion are my hands and my feet.”
  7. ^ This observation undermines the claim of Rabbi Singer that “when the original words of the Psalmist are read, any allusion to a crucifixion disappears” (http://www.outreachjudaism.org/like-a-lion.html).
  8. ^ Cf. Martin Abegg Jr., Peter Flint, and Eugene Ulrich, eds. and trans., The Dead Sea Scrolls Bible: The Oldest Known Bible (San Francisco: Harper San Francisco, 1999), 519: “Psalm 22 is a favorite among Christians since it is often linked in the New Testament with the suffering and death of Jesus. A well-known and controversial reading is found in verse 16, where the Masoretic text has ‘Like a lion are my hands and feet,’ whereas the Septuagint has ‘They have pierced my hands and feet.’ Among the scrolls the reading in question is found only in the Psalms scroll found at Nahal Hever (abbreviated 5/6HevPs), which reads, “They have pierced my hands and my feet!”
  9. ^ In contrast with this, only one Masoretic manuscript reads ka’aryeh (“like a lion”, ‘aryeh is a variant spelling for ‘ari, “lion”). Delitzsch (Psalms, 1039) points out this same form, and he notes that “perceiving this [difficulty of the translation ‘like a lion’ in the context], the Masora on Isa xxxviii. 13 observes, that k’ari in the two passages in which it occurs (Ps. Xxii. 17, Isa. Xxxviii. 13), occurs in two different meanings, just as the Midrash then also understands k’ri in the Psalm as a verb used of marking with conjuring, magic characters.”
  10. ^ The exact evidence as documented in the standard edition of Kennicot and de Rossi lists seven Masoretic manuscripts reading k’rw, while three other manuscripts have the reading krw in the margins. It has also been pointed out by some scholars that the Hebrew word used for “lion” in Psalm 22:13[14] is the more common ‘aryeh, making it more doubtful that a different form of the word, namely, ‘ari, would be used just two verses later. Yet this is what the normative reading in the Masoretic manuscripts would call for.