טענת הרבנים האנטי-מיסיונרים
בתנ”ך כתוב בזכריה יב:י
“ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים, רוח חן ותחנונים, והביטו אלי, את אשר דקרו, וספדו עליו כמספד על יחיד, והמר עליו כהמר על הבכור.”
ביוחנן יט: 37 יוחנן מצטט את זכריה יב:י ומשנה את הפסוק. במקום “והביטו אלי, את אשר דקרו” הוא כותב “והביטו אליו את אשר דקרו”.
תגובת הדבר:
יוחנן מפרש את נבואת זכריה כנבואה מילולית בעלת התגשמות מילולית. ראה: ארבעת הצורות בהן הברית החדשה משתמשת בפסוקים מהתנ”ך. מדובר פה בנבואה העוסקת בביאתו השניה של המשיח. ראה: ארבעת הסוגים של הנבואות המשיחיות. יוחנן משוכנע שישוע הוא ה’ בכבודו ובעצמו שהופיע וחי בהתגלמות בשר בקרב ישראל כאדם, כהמשיח. בהתאם לזאת יוחנן תיקשר את הבנתו של המאורעות שהתרחשו לפניו בעת שהוא ראה את ישוע נדקר על ידי חנית הרומאי. הוא ידע שהיה על המשיח להדקר בהתאם לנבואת זכריה יב:י. הוא האמין שישוע הוא המשיח. בעת שהוא ראה את ישוע נדקר בידי החייל הרומאי הוא מבין שרגע זה הוא התגשמות מילולית של מה שזכריה הנביא ציין בנבואתו (זכריה יב:י), ישוע הוא זה “אשר דקרו”.
יוחנן עושה שינוי קל בטקסט בכדי להקל על ההבנה. הוא מעבד את הטקסט כמנהג ה”תרגומים”, הוא מעבד את הטקסט בכדי להדגיש את משמעותו. השינוי הוא שינוי דק אך לגמרי עיקבי עם מנהג היהודים מתקופת המאה הראשונה, יוחנן אינו מצטט את תרגום השבעים במקרה זה. ככל הנראה, יוחנן מתרגם את הפסוק באופן אישי .בטקסט המקורי בעברית כתוב: “והביטו אלי, את אשר דקרו”. יוחנן מתרגם את הפסוק ליוונית כך:
“והביטו את אשר דקרו”.
אתוודה שמרבית התרגומים מהשפה היוונית לאנגלית ולצערי גם לעיברית לא משרתים נאמנה את הטקסט המקורי מכיוון שהם מוסיפים לדבריו של מתי את המילה “אליו” שאינה נמצאת בטקסט המקורי. למרבה הצער עובדה זו שימשה כדלק למדורה לטענת הרבנים האנטי-מיסיונרים. טענה זו מופרכת בעת בדיקה מדוקדקת של הטקסט היווני המקורי. התרגום העיברי הוא למעשה תרגום כמנהג תרגומים מהמאה הראשונה. המתרגם שיכתב את הפסוק באופן מפרש. זה אירוני שדווקא רבנים יתנגדו לכזה תרגום. אולם, השכתוב העברי משיג את המטרה ומעביר את הצורה בה יוחנן מבין את המאורעות המתרחשים לפניו. ישוע הוא זה אשר דקרו. ישוע הוא המשיח שישראל יביטו אליו. התרגום החופשי של יוחנן מסביר את הפסוק.
יוחנן נוהג באופן המקובל בקרב יהודי המאה הראשונה לספירה ולמעשה מנחה את הקורא לספר זכריה בכדי שהקורא יוכל ללמוד את נבואת זכריה בעצמו ולהחליט אם יוחנן צודק או לא. כעת נותר לנו לשאול את השאלה, האם יוחנן צודק בפרשו נבואה זו כנבואה משיחית? יוחנן אינו היחיד שמחזיק בדיעה שמדובר פה על המשיח. חז”ל החזיקו באותה פרשנות.
לפניך מספר ציטוטים מספרות חז”ל:
- תלמוד בבלי סוכה פרק א דף נב , א גמרא:
- תלמוד ירושלמי סוכה דף כג, פרק ה הלכה ב גמרא:
- תלמוד בבלי סוכה פרק א דף נב, א גמרא:
- Rashi (and also RaDak):
- רבי משה אלשיך:
(זכריה יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד…הא הספידה מאי עבידתיה פליגי בה רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצר הרע שנהרג בשלמא.[1]
(זכריה יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד תרין אמורין חד אמר זה הספידו של משיח וחורנה אמר זה הספידו של יצר הרע.”[2]
“ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר על יצר הרע שנהרג בשלמא, למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב (זכריה יב) והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד”[3]
“ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף”.[4]
והביטו אלי, שירימו עיניהם אלי בחרטה שלמה, כשיביטו אליו אשר דקרו, זהו המשיח בן יוסף, רבננו ז”ל אמרו הוא יקח על עצמו את אשמת ישראל, ואז יהרג במלחמה ויכפר באופן שיאמרו ישראל דקרו אותו כי מת בשל חטאתם שיהי עבורם כפרה מושלמת. ויתחרטו ויביטו אל הקדוש ברוך הוא ויאמרו אין אחר מלבדו שסולח על חטאים, זה משמעות והביטו אלי”[5]
נראה שיוחנן נמצא בחברה טובה בפרשו פסוק זה כדובר על המשיח. הוא מאמין שמדובר בפסוק זה על המשיח וכך מאמינים גם חז”ל, פרשנים ורבנים מכובדים. יוחנן מאמין שישוע מילא את התפקיד של משיח בן יוסף. משיח בן יוסף הוא שם שהמציאו רבנים ל”משיח הסובל.”