הרבנים האנטי מיסיונרים טוענים שמושג השילוש הוא מושג פגאני. עם זאת, קרב רבנים רובחות שתי השקפות בנוגע לטבעו המשולש של א-לוהים. רבנים האנטי-מיסיונרים מציגים נקודת מבט אחת. אך לא כל הקהילות יהודיות חולקות השקפה זו. לדוגמה, הרב אלפרד ג’ קולטש, בספרו “הספר ואל את ,(The Second Jewish Book of Why) ” היהודי השני של שאלות הלמה שאלה: “מדוע ההלכה לא מחשיבה את האמונה הנוצרית בשילוש כעבודת לילים?” לאחר מכן הוא קובע שיש שתי השקפות לגבי השילוש בקהילה יהודית. השקפה אחת היא השקפת הרמב”ם, אשר הרבנים האנטי יסיונרים מחזיקים בה ולפיה השילוש הקדוש הוא מושג של עובדי אלילים. עם את, יש גם השקפה שניה:
חוקרי מקרא כגון יליד צרפת רבנו תם ,(1171-1100) נכדו של רש”י, שחי
באירופה הנוצרית, קיבל את נקודת מבטם של התיאולוגים הנוצרים, אשר
הסבירו כי השילוש עולה בקנה אחד עם האמונה באל אחד. בעיני תיאולוגים
אלו שלושת המהויות הם חלק של א-לוהים האחד, ולא אלים בודדים. כשם
שחישורים של גלגל אינם כשלעצמם גלגלים אלא מהווים רכיבים בלתי ניפרדים
של הגלגל האחד, כך גם שלושת המהויות הם לא אלים נפרדים, אלא יחד
מהווים את א-להים האחד.[1]
תחת שאלה אחרת, אנו מוצאים הערה זו מפי הרב קולטש הקשורה לנושא שלנו:
“השקפה זו של הרמב”ם (שהשילוש הוא עבודת אלילים) אינה מופיעה במהדורות המשנה-תורה שלנו ולא היתה מקובלת על היהדות הנורמטיבית. בנוסף לרבנו תם, בן דורו של הרמב”ם, כמעט כל הפרשנים המקובלים מסכימים כי למרות אמונתם בשילוש, הנוצרים הם בעלי אמונה מונותאיסטית. רבנו תם מציין בספר פרשנותו כי למרות הרושם החיצוני נוצרים באמת מאמינים באל אחד, ממש כמו היהודים.[2]
בהערת השוליים של הציטוט המובא לעיל, אנו מוצאים את המילים האלה:
בכורות 2ב. דיעה זו ששררה במשך מאות שנים. הרב הגרמני המלומד הגדול יעקב ישראל עמדן (1776-1697) הביע את דעתם של רוב החוקרים, בעת שכתב שהנוצרים אינם יכולים להיחשב עובדי אלילים ושמוטלת החובה על כל יהודי להיות ידיד לכל נוצרי בשעת הצורך שלו, כמו שלימדו חכמי התלמוד (גיטין 61א).[3]
חוקרי המקרא היהודים הדהדו עמדה זו בפרוייקט לאומי. הם פרסמו מסמך בשם “הצהרה יהודית על הנוצרים והנצרות”. במסמך זה, אנו מוצאים הערכה זו:
יהודים ונוצרים עובדים את אותו האלוהים. לפני עליית הנצרות, היהודים לבדם עבדו את אלוהי ישראל. אבל עתה גם הנוצרים סוגדים לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב, בורא שמים וארץ. בעוד עבודת השם באופן נוצרי היא לא בחירה דתית מעשית עבור יהודים, (בבקשה זכרו שעמותת הדבר אינה מקבלת עמדה זו) בתור תיאולוגים יהודים שמחים שדרך הנצרות, מאות מיליוני אנשים נכנסו לתוך מערכת יחסים עם אלוהי ישראל.[4]
זו הצהרה גדושת השלכות, אשר אחת מהן עוסקת בטבעו של א-לוהים. אם אנו מאמינים באותו א-לוהים, אז מה טבעו? השלכה נוספת של הצהרה זו משפיעה על הרעיון של עבודת אלילים ופוליתאיזם. אם מדובר באותו הא-לוהים, אז לא מדובר באמונה פגאנית. השילוש לפיכך אינו מושג פגאני.
לעומת זאת, יש ראיות מוצקות בקהילה היהודית שההיפך הוא הנכון. הרעיון של השילוש אינו נדחה על הסף, ועלינו להביט בכנות על מה שיש לתנ”ך לומר בנושא באופן נטרלי ככל האפשר. אנו מאמינים שניתן להגן על רעיון השילוש באמצעות נתונים מהמקרא.
ברצוני להוסיף הערה אחרונה לפני שנבחן את הטקסט המקראי בעניין הקשר בין עבודת אלילים והשילוש או האמונה בטבעו המשולש של א-לוהים. השילוש הוא אמת מקראית שעוותה על ידי אנשים שאין להם גישה או עניין בהתגלות הא-לוהים. המקרא הוא כתב המקור המכיל את ההתגלות המדויקת לגבי א-לוהים. עם זאת, מכיוון שבני האדם נפוצו על פני האדמה (בראשית יא:ח), ידיעת א-לוהים עוותה ונשכחה. התגלות זו הופקדה בסופו של דבר בידי העם היהודי (בראשית יב, רומים ג:2) ששמר והגן עליה מאז.
הברית החדשה מנסחת זאת כך:
“ואשר בדורות קדם הניח לכל-הגוים ללכת בדרכיהם: וגם לא-חדל להעיד על-עצמו…” (מעשי השליחים טז: 17-16)[5]
במעשי השליחים ד’, הרב שאול, שליח המשיח, מדבר אל קהל הגויים בעיר לוסטרא באסיה הקטנה. על פי דבריו בעוד שהגויים הלכו בדרכים שלהם הם סטו מן הידע של האמת. האמת הידרדרה לאמת חלקית, האמת חלקית התפוררה ונהיתה שקר. הבנה נכונה של אלוהים אחד חי ואמיתי הידרדרה לפוליתאיזם ועבודת אלילים. פוליתאיזם הוא פשוט סילוף מעוות להחריד ובקושי מוכר של האמת המקראית.
פעם כל בני האדם ידעו שא-לוהי אברהם, יצחק ויעקב, הוא אחדות מורכבת. המקרא עליו אנו, העם היהודי, הגנו ושמרנו נאמנה במשך אלפי שנים, מכיל את ההתגלות הנכונה ומדויקת על א-לוהים, על התוכנית שלו עבור האנושות ועל המשיח. עלינו לבחון את הכתוב בו באובייקטיביות וביסודיות.
עיקרון מקראי נוסף שחשוב לזכור הוא שההתגלות מאת א-לוהים היא התגלות “הדרגתית”. אנחנו למדים יותר ויותר על א-לוהים ועל תוכניתו בעבור העם היהודי והאנושות כולה ככל שא-להים מגולל את ההיסטוריה ואת התגלותו אלינו. לדוגמה: אף בן אדם שחי לפני ישעיהו הנביא לא יכל לדעת שהמשיח ימות כקרבן אשם. אף אחד לא ידע זאת עד שהתגלה הדבר לישעיהו כמתועד בישעיהו נג:י. אני אומר כל זאת בכדי להסביר שאחדות א-לוהים המורכבת, אינה גלוייה בבירור בתנ”ך. עם זאת, אחדות א-להים המורכבת מתגלה במלואה בברית החדשה. ההתגלות שנמצאת בברית החדשה אינה סותרת את ההתגלות שנמצאת בתנ”ך. אם היא היתה סותרת אז לא הינו יכולים לקבלה כאמת. זו הסיבה שאנו לא מקבלים “התגלויות” אחרות כגון מורמוניזם, איסלאם, בודהיזם, הינדואיזם, וכו’. כתביהם מכילים סתירות להתגלות שנמצאת בתנ”ך. רעיון השילוש או טבעו המשולש של א-להים ניתמך על ידי התנ”ך בשל מספר ראיות. חלקם ניתן למצוא במאמרים הבאים.